החלטה בתיק בש"ם 4638/05

1.        האם מוסמך הרשם של בית משפט זה להורות לצדדים לערעור לשכת עורכי הדין על הגשת עיקרי טיעון בכתב? זו השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה.

2.        לפני ערעור על החלטת כב' הרשם יגאל מרזל, אשר הורה לבעלי הדין להגיש עיקרי טיעון בכתב ב-על"ע 3658/05 בל נ' לשכת עורכי הדין בישראל.

• 3.       במסגרת ההליך העיקרי - שעניינו ערעור כנגד סירובה של לשכת עורכי הדין לרשום את המשיבה כמתמחה בהתאם לסעיף 28 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 - החליט הרשם כי הצדדים יגישו לבית המשפט עיקרי טיעון בכתב. לא נחה דעת לשכת עורכי הדין, ועמה המערערים האחרים, והן בקשו מכבוד הרשם לבטל את החלטתו זו. לטענתם, בעוד שבסוגי הליכים אחרים קיימות תקנות מפורשות שעניינן חיוב הצדדים בהגשת עיקרי טיעון, אין בתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט-1988, החלות על העניין הנדון, כל הוראה העוסקת בכך, ומשכך, אין לרשם סמכות לחייבם בהגשת עיקרי טיעון.

           הרשם, בהחלטה נשוא הערעור, דחה את הבקשה, בקבעו כי אמנם אין התקנות הרלוונטיות מקנות סמכות לחייב את הצדדים בהגשת עיקרי טיעון, אך הוא שואב את סמכותו לכך מסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח-משולב], התשמ"ד-1984, המורה כי "רשם רשאי לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך...".

• 4.       שוב לא נחה דעת לשכת עורכי הדין, שהגישה, יחד עם המערערים האחרים, ערעור על החלטת הרשם וטענה כי אין לרשם סמכות, בהליכי ערעור על החלטות לשכת עורכי הדין, להורות לצדדים להגיש עיקרי טיעון. לטענתה, סמכות זו אינה מוקנית בתקנות. סמכות זו, כך נטען, גם אינה נובעת מסעיף 90 האמור, העוסק אך ב"בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך" (ההדגשה הוספה) - ולא כך הוא בענייננו, שהרי החלטת הרשם לא ניתנה בתגובה ל"בקשה", אלא מיוזמתו שלו.

5.        המשיבה, מצידה, סבורה כי אין מקום לשנות מהחלטת הרשם. לטענתה, לרשם נתונה הסמכות לצוות על הגשת עיקרי טיעון בהליך הנדון, אשר את המקור לה ניתן לעגן במספר הוראות בדין: סעיף 90 האמור; סעיף 75 לאותו חוק הקובע כי: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", אשר חל גם על הרשם מכוח סעיף 104 לחוק (ההדגשה הוספה). כן מוסיפה המשיבה כי יש לרשם "סמכות טבועה" להורות כפי שהורה, וכי יש להקיש לענייננו מהסדרים דיוניים בהליכים אחרים. המשיבה מוסיפה ועומדת על חשיבותם של עיקרי הטיעון: עיקרי הטיעון יתרמו ליעילות הדיון, ובלא שיובאו לידיעתה עיקרי טיעון המערערות ומוצגיהן, תפגע יכולתה להגיב ולטעון כראוי בפני בית המשפט, ויווצר "חוסר איזון" בין בעלי הדין.

6.        דין הערעור להידחות.

           אכן, בהליכים אזרחיים ומינהליים שונים, מוטלת על הצדדים חובה אוטומטית להגיש את עיקרי טיעוניהם עובר לדיון. כך בערעורים אזרחיים (תקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); בערעורים לבית הדין הארצי לעבודה (תקנה 102 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1992); בעתירות לבית המשפט הגבוה לצדק (תקנה 16 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984); בעתירות מנהליות (תקנה 14 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000); בערעורים על עתירות מנהליות (תקנה 34, שם); ועוד.

7.        לעומת זאת, בהליכים פליליים ומשמעתיים (ועל הקרבה בין הליכים משמעתיים ופליליים מבחינה דיונית, ראו על"ע 14/83 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' קובלר, פ"ד לח (2) 207, 211; ו-בש"א 471/91 שר הבריאות נ' ברון, פ"ד מה (2) 661), אין חובה סטטוטורית להגשת עיקרי טיעון. באין הוראה אחרת, אין הצדדים להליך הפלילי או המשמעתי חייבים להגיש עיקרי טיעון לקראת הדיון.

8.        בבית משפט זה קיימת פרקטיקה לפיה הרכב, דן יחיד או הרשם מורים, לעתים, על הגשת עיקרי טיעון בהליכים פליליים או משמעתיים. כדוגמא להוראה שניתנה על ידי הרכב ראו ע"פ 5928/99 גלדסון נ' מ"י (לא פורסם); בענין זה ניתנה ביום 15.5.2001 הוראת הרכב השופטים מצא, טירקל וביניש, לקראת דיון שהיה קבוע ביום 20.12.2001. וכך הורו:

"במטרה לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי מתבקשים באי-כוח הצדדים להגיש לבית המשפט, ולמסור זה לזה, עיקרי טיעון בכתב שיכללו פירוט הטענות, הפניות לאסמכתאות משפטיות וכן מובאות מן הפרוטוקול ומן המוצגים שבדעתם להסתמך עליהן."

           "נוסחה" זו או דומה לה מופיעה בהחלטות רבות.

           כדוגמא להוראה של דן יחיד על הגשת עיקרי טיעון ראו ע"פ 6351/99 אבו טריף נ' מדינת ישראל (לא פורסם), החלטה מיום 31.10.2000. שם, על אף החלטה בדבר הגשת עיקרי טיעון, לא עשה כן עו"ד מסויים, והמדינה ביקשה לקראת הדיון לדחות את המועד. וכך קבע השופט חשין:

"מדובר בתיק עובדתי מורכב, בו הורשע המערער בעבירת רצח ברוב דעות. הואיל והודעת הערעור אינה אומרת הרבה, ממילא יקשה על פרקליטות המדינה להשיב לטיעונים שבא-כוח המערער לא הואיל להעלותם על הכתב.

לא נתקלנו עד הנה בעו"ד אשר ימרה כך צו של בית-משפט, ולא יגיש עיקרי טיעון כפי שנדרש, לא במועד שנדרש להגישם ולא בכלל. למותר לומר כי באי הגשת עיקרי טיעון יש כדי לשבש את סדרי עבודתו של בית-המשפט, לפגוע בזכויות המערער ולהקשות על פרקליטות המדינה.

בנסיבות אלו לא נוכל לשמוע את הערעור, ונאלצים אנו לדחותו. הנושא העיקרי בנזק הוא, כמובן, המערער עצמו, אשר נדון למאסר עולם."

           וראו בדומה: ע"פ 2316/98 סויסה נ' מ"י (לא פורסם), החלטה מיום 29.6.2000.

           בהחלטה אחרת, הבהיר כב' הרשם שחם, לבקשת אחד הצדדים, את החלטתו להורות על הגשת עיקרי טיעון:

"בהליכים הפליליים בבית-משפט זה קיים, במקרים מתאימים, נוהל לפיו בעלי הדין מגישים עיקרי טיעון עובר לדיון, על מנת לייעלו ולחסוך בזמן שיפוטי. ההחלטה מיום 22.1.04 [היא ההחלטה המורה על הגשת עיקרי טיעון - מ.נ.] ניתנה במסגרת זו" (ע"פ 411/04 טטרו נ' מ"י (לא פורסם, החלטה מיום 1.2.2004)).